מִשְׁנָה אAvot 5:1
בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים שֶׁמְּאַבְּדִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, וְלִתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים שֶׁמְּקַיְּמִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת:
Com dez palavras (maamarot) o mundo foi criado. E o que nos ensina dizer isto? Pois não poderia ter sido criado com uma só palavra? Antes, é para cobrar a conta dos ímpios, que destroem o mundo criado com dez palavras, e para dar boa recompensa aos justos, que sustentam o mundo criado com dez palavras.
Bartenura · Avot 5:1
בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת. תִּשְׁעָה וַיֹּאמֶר, וּבְרֵאשִׁית נַמִּי מַאֲמָר הוּא, דִּכְתִיב (תהלים לג) בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ:
"Com dez palavras" — nove vezes "e disse D'us", e "no princípio" (bereshit) também é uma palavra criadora, conforme está escrito (Salmos 33:6): "pela palavra do Eterno foram feitos os céus".
Rambam · Avot 5:1
בעשרה מאמרות כשתסתכל בכל מה שבא במעשה בראשית ויאמר תמצאם תשעה ובראשית עשירי ואף ע"פ שלא התבאר בו מלת ויאמר הענין מורה עליו וכאילו אמר ויאמר אלהים יהיו השמים והארץ כי לא נהיו מבלתי מאמר והיה יכול לספר בריאה כולה במאמר אחד כשיאמר ויאמר אלהים יהיו שמים וארץ ויהי רקיע ויקוו המים וגו' ואמנם ייחד מאמר לכל ענין להודיע גודל זה המציאות וטוב סדרו ושמפסידו מפסיד דבר גדול ומתקנו יתקן דבר גדול רוצה לומר שמפסידו מי שיפסיד נפשו אשר בידו לתקנה ולהפסידה וכאילו הוא התכלית האחרון מכלל המציאות אשר אמר בו עשרה מאמרות כמו שבארנו בפתיחת חבורנו זה:
Quando observares tudo o que veio na obra da criação com a fórmula "e disse", acharás nove; e "no princípio" é a décima — e, ainda que nele não tenha vindo explícita a palavra "e disse", o sentido o indica, como se dissesse "e disse D'us: sejam os céus e a terra", pois não vieram a ser sem palavra. E D'us poderia ter narrado toda a criação numa só palavra; mas reservou uma palavra para cada coisa, para dar a conhecer a grandeza desta existência e a bondade da sua ordem, e que quem a corrompe corrompe coisa grande, e quem a corrige corrige coisa grande — quer dizer, quem a corrompe é aquele que corrompe a sua própria alma, que está em seu poder corrigir ou corromper; e o homem é como que o fim último de toda a existência sobre a qual se disse "dez palavras", como explicámos na introdução desta nossa obra.
מִשְׁנָה בAvot 5:2
עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין עַד שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַמַּבּוּל. עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין, עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם וְקִבֵּל עָלָיו שְׂכַר כֻּלָּם:
Dez gerações houve de Adão até Noé — para dar a conhecer quão grande é a Sua paciência (érech apaim), pois todas as gerações iam irritando a D'us, até que trouxe sobre elas as águas do Dilúvio. Dez gerações houve de Noé até Abraão — para dar a conhecer quão grande é a Sua paciência, pois todas as gerações iam irritando a D'us, até que veio Abraão e recebeu para si a recompensa de todas elas.
Bartenura · Avot 5:2
לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו. אַף אַתָּה אַל תִּתְמַהּ שֶׁהֶאֱרִיךְ לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ שֶׁהֵן מִשְׁתַּעַבְּדִין בְּבָנָיו, שֶׁיּוֹתֵר הֶאֱרִיךְ לַדּוֹרוֹת שֶׁמֵּאָדָם וְעַד נֹחַ, וְאַחַר כָּךְ נִשְׁטְפוּ:
"Para dar a conhecer quão grande é a Sua paciência" — também tu não te admires de Ele ter prolongado a paciência com as nações do mundo todos estes anos em que escravizam os Seus filhos, pois ainda mais prolongou com as gerações de Adão até Noé, e só depois foram varridas pelo Dilúvio.
Rambam · Avot 5:2
אלו הדורות הם דברי התורה פלוני הוליד פלוני על הסדר וזכר זה ומה שאחריו מפני זכרו עשרה מאמרות שבהן מוסר לאדם לזרז אותו ולתקן נפשו במעלות המדות ובמעלות השכליות שזהו כוונת זאת המסכתא:
Estas gerações são as listadas nas palavras da Torá, "fulano gerou fulano", por ordem; e a mishná mencionou isto, e o que se segue, por causa da menção das "dez palavras", nas quais há uma lição moral para a pessoa, para incitá-la e corrigir a sua alma nas virtudes do caráter e nas virtudes intelectuais — pois esta é a intenção deste tratado.
מִשְׁנָה גAvot 5:3
עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעָמַד בְּכֻלָּם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם:
Com dez provações foi provado Abraão, nosso pai, e em todas resistiu — para dar a conhecer quão grande era o amor de D'us por Abraão, nosso pai.
Bartenura · Avot 5:3
עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת. אֶחָד, אוּר כַּשְׂדִים, שֶׁהִשְׁלִיכוֹ נִמְרוֹד לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ. שֵׁנִי, לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ. שְׁלִישִׁי, וַיְהִי רָעָב. רְבִיעִי, וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה. חֲמִישִׁי, מִלְחֶמֶת הַמְּלָכִים. שִׁשִּׁי, מַעֲמַד בֵּין הַבְּתָרִים, שֶׁהֶרְאָהוּ שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת. שְׁבִיעִי, הַמִּילָה. שְׁמִינִי, וַיִּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ וַיִקַּח אֶת שָׂרָה. תְּשִׁיעִי, גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ. עֲשִׂירִי, הָעֲקֵדָה:
As dez provações de Abraão: primeira, Ur dos caldeus, onde Nimrod o lançou na fornalha de fogo; segunda, "sai da tua terra"; terceira, "e houve fome"; quarta, "e a mulher Sara foi levada à casa do Faraó"; quinta, a guerra dos reis; sexta, o pacto entre as partes (bein ha-betarim), em que D'us lhe mostrou a escravidão sob os reinos; sétima, a circuncisão; oitava, "e enviou Abimélec e tomou Sara"; nona, "expulsa esta serva e o seu filho"; décima, a Amarração de Isaac (ha-akedá).
מִשְׁנָה דAvot 5:4
עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם וַעֲשָׂרָה עַל הַיָּם. עֶשֶׂר מַכּוֹת הֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם וְעֶשֶׂר עַל הַיָּם. עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִסּוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא בַמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד) וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי:
Dez milagres foram feitos para os nossos pais no Egito, e dez no mar. Dez pragas trouxe o Santo, bendito seja, sobre os egípcios no Egito, e dez no mar. Com dez provações os nossos pais provaram o Onipresente, bendito seja, no deserto, conforme está dito (Números 14:22): "e provaram-Me já dez vezes, e não ouviram a minha voz".
Bartenura · Avot 5:4
עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם. שֶׁנִּצּוֹלוּ מֵעֶשֶׂר מַכּוֹת. וְכֻלָּם הָיוּ בַּמִּצְרִיִּים וְלֹא בְּיִשְׂרָאֵל:
"Dez milagres foram feitos para os nossos pais no Egito" — os nossos pais se salvaram das dez pragas; e todas elas foram nos egípcios e não em Israel.
Rabbeinu Yoná · Avot 5:4
עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים. שבכל עשר מכות שהביא הקב"ה על המצרים במצרים לא נזקו אבותינו בהם. ובכלם הוא מפורש להם. לבד במכת הכנים שכתוב (שמות ח יד) ותהי הכנם באדם. ולא הפרישה התורה בין מצרים ובין ישראל אלא קבלה היא ביד חכמים שאף גם בזאת לא לקו בה:
"Dez milagres foram feitos para os nossos pais no Egito" — em todas as dez pragas que o Santo, bendito seja, trouxe sobre os egípcios, os nossos pais não foram afetados; e em todas a Torá o explicita — exceto na praga dos piolhos, onde está escrito (Êxodo 8:13) "e houve piolhos no homem", sem distinguir entre o Egito e Israel; mas é tradição em mãos dos sábios que também nesta praga não foram afetados.
מִשְׁנָה הAvot 5:5
עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. לֹא הִפִּילָה אִשָּׁה מֵרֵיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ, וְלֹא הִסְרִיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ מֵעוֹלָם, וְלֹא נִרְאָה זְבוּב בְּבֵית הַמִּטְבָּחַיִם, וְלֹא אֵרַע קֶרִי לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְלֹא כִבּוּ גְשָׁמִים אֵשׁ שֶׁל עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה, וְלֹא נָצְחָה הָרוּחַ אֶת עַמּוּד הֶעָשָׁן, וְלֹא נִמְצָא פְסוּל בָּעֹמֶר וּבִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּבְלֶחֶם הַפָּנִים, עוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים, וְלֹא הִזִּיק נָחָשׁ וְעַקְרָב בִּירוּשָׁלַיִם מֵעוֹלָם, וְלֹא אָמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ צַר לִי הַמָּקוֹם שֶׁאָלִין בִּירוּשָׁלַיִם:
Dez milagres foram feitos para os nossos pais no Templo: nenhuma mulher abortou pelo cheiro da carne sagrada; a carne sagrada jamais se deteriorou; nunca se viu mosca no matadouro; nunca ocorreu impureza seminal (keri) ao sumo sacerdote no Yom Kipur; as chuvas não apagavam o fogo da lenha do altar; o vento não vencia a coluna de fumaça; não se achou defeito no ômer, nos dois pães nem no pão da proposição; as pessoas permaneciam apertadas e prostravam-se com folga; nunca serpente ou escorpião feriu alguém em Jerusalém; e ninguém disse ao seu próximo "o lugar é estreito demais para que eu pernoite em Jerusalém".
Rambam · Avot 5:5
כבר ידעת שהמזבח היה באמצע העזרה ואנו עתידים לבאר זה במקומו והיה מגולה לשמים ועם כל זה לא היו מכבין הגשמים אש המערכה ולא היה מפזר הרוח את עמוד העשן העולה מן הקרבנות אבל בעת ההקרבה היה האויר צח והיו עומדים בעזרה כל אחד בצד חברו ובעת ההשתחויה לא היו לוחצים זה את זה לרוב מוראם וישובם במקום ההוא:
Já sabes que o altar estava no meio do átrio (azará), descoberto ao céu; e com tudo isso, as chuvas não apagavam o fogo da pilha de lenha, nem o vento dispersava a coluna de fumaça que subia dos sacrifícios — antes, no momento da oferenda, o ar estava límpido. E as pessoas permaneciam no átrio cada uma ao lado da outra, e no momento da prostração não se apertavam umas às outras, pela grandeza do seu temor naquele lugar.
Bartenura · Avot 5:5
וְלֹא אֵרַע קֶרִי לְכֹהֵן גָּדוֹל. לְפִי שֶׁהִיא טֻמְאָה הַיּוֹצְאָה מִגּוּפוֹ, הָיָה הַדָּבָר מְגֻנֶּה וּמְכֹעָר יוֹתֵר מִשְּׁאָר טֻמְאוֹת:
"E nunca ocorreu impureza seminal ao sumo sacerdote" — porque esta é uma impureza que sai do próprio corpo, o que seria mais vergonhoso e feio do que as demais impurezas.
מִשְׁנָה וAvot 5:6
עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּוּ הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף הַמַּזִּיקִין, וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה:
Dez coisas foram criadas na véspera do Shabat, ao crepúsculo (bein ha-shemashot): a boca da terra que engoliu Coré, a boca do poço de Miriam, a boca da jumenta de Bilam, o arco-íris, o maná, o cajado de Moisés, o shamir — o verme que cortava a pedra —, a escrita, o instrumento de escrever e as Tábuas. E há quem diga: também os demônios (mazikin), a sepultura de Moisés e o carneiro de Abraão, nosso pai. E há quem diga: também a tenaz, que com outra tenaz é feita.
Bartenura · Avot 5:6
בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. בְּעֶרֶב שַׁבָּת בְּרֵאשִׁית קֹדֶם שֶׁנִּשְׁלְמָה הַבְּרִיאָה:
"Ao crepúsculo" — na véspera do primeiro Shabat da criação, antes de se completar a obra da criação.
מִשְׁנָה זAvot 5:7
שִׁבְעָה דְבָרִים בַּגֹּלֶם וְשִׁבְעָה בֶחָכָם. חָכָם אֵינוֹ מְדַבֵּר בִּפְנֵי מִי שֶׁהוּא גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְחָכְמָה וּבְמִנְיָן, וְאֵינוֹ נִכְנָס לְתוֹךְ דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ, וְאֵינוֹ נִבְהָל לְהָשִׁיב, שׁוֹאֵל כָּעִנְיָן וּמֵשִׁיב כַּהֲלָכָה, וְאוֹמֵר עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְעַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן, וְעַל מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַע, אוֹמֵר לֹא שָׁמָעְתִּי, וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת. וְחִלּוּפֵיהֶן בַּגֹּלֶם:
Sete coisas há no obtuso (golem) e sete no sábio. O sábio não fala diante de quem é maior que ele em sabedoria ou em anos; não se intromete nas palavras do seu companheiro; não se precipita a responder; pergunta conforme o assunto e responde conforme a halachá; fala sobre o primeiro ponto em primeiro lugar e sobre o último em último; sobre o que não ouviu, diz "não ouvi"; e reconhece a verdade. E os opostos destes estão no obtuso.
Rambam · Avot 5:7
הנני מפרש תחלה אלו המדות שנכפלות הרבה בדברי חכמים והוא בור עם הארץ וגולם וחכם וחסיד אמנם בור הוא איש אשר אין לו לא מעלות שכליות ולא מעלות המדות ר"ל לא חכמה ולא מוסר ואין לו ג"כ קנין הדעות כאילו הוא ערום מן הטוב ומן הרע והוא הנקרא בור לדמותו כארץ לא יזרע בה דבר מן הדברים והיא הנקראת שדה בור כמו שהתבאר בזרעים: ועם הארץ הוא איש שיש לו מעלות המדות אבל אין לו מעלות שכליות רצונו לומר שיש לו דרך ארץ ואין בידו תורה והוא הנקרא ע"ה ר"ל שהוא טוב לישוב הארץ ולקבוצי המדינות מפני שיש לו מעלות המדות שתיטב בהם חברתו עם זולתו כמו שבארנו בתחלת חבורנו: וגולם הוא איש שיש לו מעלות שכליות ומעלות המדות אמנם אינם שלמות ולא הולכות על סדר כראוי אבל יש בהם ערבוביא ובלבולים והתערב בהם חסרון ומפני זה נקרא גולם להדמותו לכלי אשר יעשהו האומן ותהיה בו הצורה המלאכיית שיחסרהו ההשלמה והתקון כסכין והסייף שיעשה הנפח גולמים והגיע להם צורתם קודם שישחיזם ויחדדם וימרטם ויפתח בהם מה שדרכו לפתח וישלים תקונם והם הנקראים לפני זה גולמי כלי מתכות כמו שהתבאר בכלים והיא מלה עברית גלמי ראו עיניך ר"ל חומר שלי קודם הגיע צורת האדם בה וכאשר לא הגיע לזאת הצורה שלמותה קראוהו גולם לדמותו כחומר הנמצא מוכן לקבל צורה אחרת ישוב בה יותר שלם: וחכם הוא האיש שהגיעו לו שני המינים מן המעלות על השלמות כמו שצריך: וחסיד הוא האיש החכם כשיוסיף במעלה ר"ל במעלות המדות עד שיטה אל הקצה הא' מעט כמו שבארנו בפרק הד' ויהיו מעשיו מרובין מחכמתו ומפני זה נקרא חסיד לתוספתו כי ההפלגה בדבר יקרא חסיד תהיה ההפלגה ההיא בטוב או ברע
Vou explicar primeiro estas qualidades, que se repetem muito nas palavras dos sábios: bur, am ha'aretz, golem, chacham e chassid.
O bur é a pessoa que não tem nem virtudes intelectuais nem virtudes do caráter — nem sabedoria nem bons modos —, como se estivesse desnuda do bem e do mal; é chamada "bur" por se assemelhar à terra em que nada se semeia, o "campo bur" (baldio). O am ha'aretz é a pessoa que tem virtudes do caráter mas não tem virtudes intelectuais — tem bons modos (derech eretz) mas não tem Torá; é chamada "am ha'aretz" por ser boa para o assentamento da terra e o convívio das cidades.
O golem é a pessoa que tem virtudes intelectuais e do caráter, mas não são completas nem ordenadas como convém — há nelas mistura e confusão; por isso é chamada "golem", por se assemelhar ao utensílio que o artesão faz em bruto, com a forma da obra mas a que falta o acabamento. "Golem" é palavra hebraica (Salmos 139:16): "os meus membros em bruto (golmi) viram os Teus olhos" — quer dizer, a minha matéria antes de nela chegar a forma humana.
O chacham (sábio) é a pessoa a quem chegaram os dois tipos de virtudes na sua perfeição. E o chassid (piedoso) é a pessoa sábia que acrescenta na virtude — nas virtudes do caráter —, inclinando-se um pouco a um dos extremos, como explicámos no quarto capítulo da Shemoná Perakim, e os seus atos são mais numerosos que a sua sabedoria; por isso é chamada "chassid", pela sua suplementação, pois o excesso numa coisa chama-se "chassidut" — seja esse excesso no bem ou no mal.
Bartenura · Avot 5:7
גֹּלֶם. לְשׁוֹן גָּלְמֵי כֵּלִים, שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן. כָּךְ אָדָם שֶׁאֵינוֹ נִגְמָר בְּדַעְתּוֹ לֹא בְּמִדּוֹת וְלֹא בְּחָכְמָה קָרוּי גֹּלֶם:
Golem — da expressão golmei kelim (utensílios em bruto), cuja obra não se concluiu. Assim, a pessoa que não se aperfeiçoou no seu juízo, nem nas qualidades nem na sabedoria, é chamada "golem".
מִשְׁנָה חAvot 5:8
שִׁבְעָה מִינֵי פֻרְעָנֻיּוֹת בָּאִין לָעוֹלָם עַל שִׁבְעָה גוּפֵי עֲבֵרָה. מִקְצָתָן מְעַשְּׂרִין וּמִקְצָתָן אֵינָן מְעַשְּׂרִין, רָעָב שֶׁל בַּצֹּרֶת בָּאָה, מִקְצָתָן רְעֵבִים וּמִקְצָתָן שְׂבֵעִים. גָּמְרוּ שֶׁלֹּא לְעַשֵּׂר, רָעָב שֶׁל מְהוּמָה וְשֶׁל בַּצֹּרֶת בָּאָה. וְשֶׁלֹּא לִטֹּל אֶת הַחַלָּה, רָעָב שֶׁל כְּלָיָה בָאָה. דֶּבֶר בָּא לָעוֹלָם עַל מִיתוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא נִמְסְרוּ לְבֵית דִּין, וְעַל פֵּרוֹת שְׁבִיעִית. חֶרֶב בָּאָה לָעוֹלָם עַל עִנּוּי הַדִּין, וְעַל עִוּוּת הַדִּין, וְעַל הַמּוֹרִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה:
Sete tipos de castigo vêm ao mundo por sete espécies de transgressão. Se uns dão o dízimo e outros não, vem fome de estiagem (batzóret): uns ficam famintos e outros saciados. Se resolveram não dar o dízimo de todo, vem fome de tumulto e de estiagem; e se resolveram não separar a chalá, vem fome de aniquilação. A peste (déver) vem ao mundo pelas penas de morte mencionadas na Torá que não foram entregues ao tribunal para executar, e pelos frutos do ano sabático indevidamente comercializados. A espada vem ao mundo pela demora do juízo, pela perversão do juízo, e por causa dos que ensinam a Torá não conforme a halachá.
Bartenura · Avot 5:8
רָעָב שֶׁל בַּצֹּרֶת. הַגְּשָׁמִים מֻעָטִים וּמִתּוֹךְ כָּךְ הַשַּׁעַר מִתְיַקֵּר:
"Fome de estiagem" — as chuvas são escassas, e por isso o preço dos cereais encarece.
מִשְׁנָה טAvot 5:9
חַיָּה רָעָה בָאָה לָעוֹלָם עַל שְׁבוּעַת שָׁוְא, וְעַל חִלּוּל הַשֵּׁם. גָּלוּת בָּאָה לָעוֹלָם עַל עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְעַל גִלּוּי עֲרָיוֹת, וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, וְעַל הַשְׁמָטַת הָאָרֶץ. בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הַדֶּבֶר מִתְרַבֶּה, בָּרְבִיעִית, וּבַשְּׁבִיעִית, וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, וּבְמוֹצָאֵי הֶחָג שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. בָּרְבִיעִית, מִפְּנֵי מַעְשַׂר עָנִי שֶׁבַּשְּׁלִישִׁית. בַּשְּׁבִיעִית, מִפְּנֵי מַעְשַׂר עָנִי שֶׁבַּשִּׁשִּׁית. וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, מִפְּנֵי פֵרוֹת שְׁבִיעִית. וּבְמוֹצָאֵי הֶחָג שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, מִפְּנֵי גֶזֶל מַתְּנוֹת עֲנִיִּים:
A fera má vem ao mundo pelo juramento vão e pela profanação do Nome. O exílio vem ao mundo pela idolatria, pelas relações proibidas, pelo derramamento de sangue e pela não-observância da remissão da terra no ano sabático. Em quatro épocas a peste se avoluma: no quarto ano, no sétimo, na saída do sétimo, e na saída da festa de Sucot de cada ano. No quarto, por causa do dízimo do pobre devido no terceiro; no sétimo, por causa do dízimo do pobre devido no sexto; na saída do sétimo, por causa dos frutos do sétimo; e na saída da festa de cada ano, por causa do roubo dos dons devidos aos pobres.
Rabbeinu Yoná · Avot 5:9
חיה רעה באה לעולם על שבועת שוא. הם חטאו בפה שן בהמות אשלח בם (דברים לב כד). שהפרש אשר בינינו ובין הבהמות הוא במבטא ולזה אנו מושלים עליהם ולכן מי שאינו חס על כבוד קונו ראוי הוא היו' למרמס לבהמות. והוא טעם חלול השי"ת כי כבוד והדר תעטרהו תמשילהו וגו' (תהלים ח ו) ונהפוך הוא שישלטו הבהמות בבני אדם מחללי כבוד הנכבד:
"A fera má vem ao mundo pelo juramento vão" — eles pecaram com a boca; "dente de feras enviarei contra eles" (Deuteronômio 32:24). A diferença entre nós e os animais está na fala, e por isso dominamos sobre eles; logo, quem não se importa com a honra do seu Criador é digno de ser pisado pelos animais. E este é o sentido também da profanação do Nome — pois a Escritura diz "de honra e esplendor o coroaste, fizeste-o dominar sobre as obras das Tuas mãos" (Salmos 8:6-7); e aqui dá-se o inverso: os animais dominam sobre os homens que profanam a honra do Honrado.
Bartenura · Avot 5:9
שְׁבוּעַת שָׁוְא. לְבַטָּלָה, שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ:
"Juramento vão" — em vão, sem necessidade.
מִשְׁנָה יAvot 5:10
אַרְבַּע מִדּוֹת בָּאָדָם. הָאוֹמֵר שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, זוֹ מִדָּה בֵינוֹנִית. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, זוֹ מִדַּת סְדוֹם. שֶׁלִּי שֶׁלְּךָ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, עַם הָאָרֶץ. שֶׁלִּי שֶׁלְּךָ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, חָסִיד. שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, רָשָׁע:
Quatro temperamentos (midot) há nas pessoas. O que diz "o meu é meu e o teu é teu" — este é um temperamento mediano; e há quem diga: este é o temperamento de Sodoma. "O meu é teu e o teu é meu" — é um ignorante (am ha'aretz). "O meu é teu e o teu é teu" — é um piedoso (chassid). "O meu é meu e o teu é meu" — é um ímpio (rashá).
Rambam · Avot 5:10
הנה התבאר בזה המאמר שהחסיד הוא שירבה בפעולת הטוב ר"ל שיטה לאחד משני הקצוות מעט והתבאר לך ג"כ שיקרא רשע מי שיש לו מפחיתיות הנפש ר"ל שיטה בפעולותיו אל הקצה האחד המוסיף כמו שבארנו בפרק הד' כי זה אשר ירצה שיהיה לו ממונו וממון זולתו יש לו רוב התאוה וקראו רשע:
Eis que se esclareceu nesta máxima que o chassid é aquele que se excede na prática do bem — inclinando-se um pouco a um dos dois extremos; e se chamou rashá (ímpio) aquele que tem algo dos vícios da alma — que se inclina nos seus atos ao extremo do excesso, como explicámos no quarto capítulo da Shemoná Perakim; pois este, que quer que sejam seus o seu próprio dinheiro e o dinheiro de outrem, tem excesso de desejo, e por isso a mishná o chamou "rashá".
Bartenura · Avot 5:10
שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ. אֵינִי רוֹצֶה לְהַנּוֹתְךָ, וְהַלְוַאי שֶׁלֹּא תְּהַנֶּה אוֹתִי:
"O meu é meu e o teu é teu" — "não quero beneficiar-te, e quem dera tu não me beneficies".
מִשְׁנָה יאAvot 5:11
אַרְבַּע מִדּוֹת בַּדֵּעוֹת. נוֹחַ לִכְעֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת, יָצָא שְׂכָרוֹ בְהֶפְסֵדוֹ. קָשֶׁה לִכְעֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת, יָצָא הֶפְסֵדוֹ בִשְׂכָרוֹ. קָשֶׁה לִכְעֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת, חָסִיד. נוֹחַ לִכְעֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת, רָשָׁע:
Quatro temperamentos há nas índoles. Fácil de irar-se e fácil de aplacar-se — o seu ganho sai no seu prejuízo. Difícil de irar-se e difícil de aplacar-se — o seu prejuízo sai no seu ganho. Difícil de irar-se e fácil de aplacar-se — é um piedoso. Fácil de irar-se e difícil de aplacar-se — é um ímpio.
Rambam · Avot 5:11
הסתכל איך קרא הסבלן שסבלנותו יתירה עד שיקרב להעדר ההרגשה בדבר הכעס חסיד וקרא מי שיש לו פחיתיות מדת הכעס רשע:
Observa como a mishná chamou "chassid" o paciente cuja paciência é tão excessiva que se aproxima da ausência de sensação quanto à ira; e chamou "rashá" aquele que tem o vício da qualidade da ira.
Bartenura · Avot 5:11
הָכִי גָּרְסִינַן נוֹחַ לִכְעֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת יָצָא שְׂכָרוֹ בְהֶפְסֵדוֹ, קָשֶׁה לִכְעֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת יָצָא הֶפְסֵדוֹ בִשְׂכָרוֹ. אָדָם שֶׁכּוֹעֵס מַהֵר עַל כָּל דָּבָר, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חוֹזֵר וּמִתְרַצֶּה מְהֵרָה, הֶפְסֵדוֹ מְרֻבֶּה מִשְּׂכָרוֹ, שֶׁרֹב מַעֲשָׂיו מְקֻלְקָלִים מֵאַחַר שֶׁהוּא נוֹחַ לִכְעֹס עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר. אֲבָל הַקָּשֶׁה לִכְעֹס, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִדָּה רָעָה שֶׁהוּא קָשֶׁה לִרְצוֹת, יָצָא הֶפְסֵדוֹ הַמֻּעָט שֶׁהוּא קָשֶׁה לִרְצוֹת בִּשְׂכָרוֹ הַמְרֻבֶּה שֶׁהוּא קָשֶׁה לִכְעֹס, וְרֹב מַעֲשָׂיו מְתֻקָּנִים. וְאִית דְּגַרְסֵי אִפְּכָא. וְגִרְסָא זוֹ נִרְאֵית לִי עִקָּר:
Assim lemos: "fácil de irar-se e fácil de aplacar-se — o seu ganho sai no seu prejuízo; difícil de irar-se e difícil de aplacar-se — o seu prejuízo sai no seu ganho". A pessoa que se ira depressa, ainda que torne a aplacar-se depressa, o seu prejuízo é maior que o seu ganho, pois a maior parte dos seus atos fica estragada. Mas o difícil de irar-se, ainda que seja difícil de aplacar-se, o seu prejuízo pequeno sai compensado no seu ganho grande, e a maior parte dos seus atos fica em ordem. E há quem leia o inverso; mas esta leitura me parece a principal.
מִשְׁנָה יבAvot 5:12
אַרְבַּע מִדּוֹת בַּתַּלְמִידִים. מַהֵר לִשְׁמֹעַ וּמַהֵר לְאַבֵּד, יָצָא שְׂכָרוֹ בְהֶפְסֵדוֹ. קָשֶׁה לִשְׁמֹעַ וְקָשֶׁה לְאַבֵּד, יָצָא הֶפְסֵדוֹ בִשְׂכָרוֹ. מַהֵר לִשְׁמֹעַ וְקָשֶׁה לְאַבֵּד, חָכָם. קָשֶׁה לִשְׁמֹעַ וּמַהֵר לְאַבֵּד, זֶה חֵלֶק רָע:
Quatro temperamentos há nos discípulos. Rápido para ouvir e rápido para esquecer — o seu ganho sai no seu prejuízo. Difícil para ouvir e difícil para esquecer — o seu prejuízo sai no seu ganho. Rápido para ouvir e difícil para esquecer — é um sábio. Difícil para ouvir e rápido para esquecer — esta é uma porção má.
Rambam · Avot 5:12
הסתכל איך לא קרא הנבון הזכרן חסיד מפני שהיא מעלה שכלית וקראו חכם ולא קרא הקשה להבין הענינים ורב השכחה רשע מפני שאינו בידו ואינם מן המעלות אשר אפשר לקנותם כמו שבארנו בפרק השני:
Observa como não chamou "chassid" o de bom entendimento e boa memória — porque isso é uma virtude intelectual que não depende dele — mas chamou-o "chacham"; e não chamou "rashá" o que custa a entender e muito esquece, porque isso não está em seu poder, e tais coisas não são das virtudes que é possível adquirir, como explicámos no segundo capítulo da Shemoná Perakim.
Bartenura · Avot 5:12
מַהֵר לִשְׁמֹעַ וּמַהֵר לְאַבֵּד יָצָא שְׂכָרוֹ בְהֶפְסֵדוֹ. דְּמֵאַחַר שֶׁשּׁוֹכֵחַ מַה שֶּׁלּוֹמֵד מַה הֲנָאָה יֵשׁ בְּמַה שֶּׁהוּא מַהֵר לִשְׁמֹעַ, נִמְצָא הֶפְסֵדוֹ גָּדוֹל מִשְּׂכָרוֹ:
"Rápido para ouvir e rápido para perder — o seu ganho sai no seu prejuízo" — visto que esquece o que aprende, que proveito há em ser rápido para ouvir? O seu prejuízo é maior que o seu ganho.
Nota — as enumerações, e a ética das virtudes O capítulo V muda de forma: deixa as máximas avulsas e passa às enumerações — "dez palavras" da criação, dez gerações, dez provações de Abraão, dez milagres no Templo. Sob os números há sempre uma lição: a paciência de D'us (5:2), o valor de cada pessoa como "fim da criação" (Rambam, 5:1). E, da mishná 5:7 em diante, o capítulo retoma o coração racionalista da obra: define os tipos humanos — bur, am ha'aretz, golem, chacham, chassid — e classifica os temperamentos (5:10–5:12). O Rambam amarra tudo à sua Shemoná Perakim: o chassid é quem se inclina, com sabedoria, ao extremo do bem; e ninguém é "ímpio" por uma memória fraca, pois a virtude só se exige onde há escolha.
עִיּוּן · sobre o trecho
O capítulo V abre uma nova chave: a das listas numéricas. Não são curiosidades — cada número guarda um ensino. As "dez palavras" da criação medem o valor do mundo (e de cada alma); as "dez gerações" medem a paciência divina; as "dez provações" medem a grandeza de Abraão.
A partir de 5:7, porém, o tratado volta ao seu eixo ético-racionalista: classifica os tipos de pessoa pela combinação de sabedoria e caráter, e os temperamentos pela ira, pela generosidade e pela memória. O Rambam reconduz tudo à sua doutrina do meio-termo (Shemoná Perakim): virtude é equilíbrio escolhido — e onde não há escolha (como na memória), não há mérito nem culpa.