Aquele que separa duas selaim para um asham e comprou com elas dois carneiros para um asham — se um deles valia duas selaim, seja oferecido para seu asham, e o segundo paste até que adquira mácula, e seja vendido, e caiam seus valores para oferta voluntária. Comprou com elas dois carneiros para uso comum, um valendo duas selaim e um valendo dez zuz — o que vale duas selaim seja oferecido para seu asham, e o segundo para sua meilá. Um para asham e um para uso comum — se o do asham valia duas selaim, seja oferecido para seu asham, e o segundo para sua meilá, e traga com ele uma sela e seu quinto.
— A mishná parte de um princípio já estabelecido: um asham, seja de meilá, de roubo, de escrava sujeita ao açoite ou o próprio asham talui, tem valor mínimo fixo de duas selaim de prata, derivado por analogia textual (“segundo tua avaliação”) do asham de meilá. No primeiro caso, a pessoa separa corretamente duas selaim de dinheiro consagrado para comprar seu asham, mas, ao comprar, adquire com elas dois carneiros de uma só vez, ambos ainda consagrados como possíveis ashamot; se um deles, individualmente, já vale as duas selaim completas por si só, é esse que se oferece para o asham devido, e o outro — sobrando como excedente do dinheiro do asham — segue a regra geral de que o excedente do asham vai para oferta voluntária, pastando até adquirir mácula antes de ser vendido. No segundo caso, a pessoa erra: toma o dinheiro consagrado, ainda separado para o asham, e o usa para comprar dois carneiros destinados a uso comum, um alimento qualquer — cometendo, com isso, o próprio pecado de meilá, uso indevido de bem consagrado. Aqui, o carneiro que vale as duas selaim completas ainda pode ser resgatado como o asham originalmente devido, pois seu valor corresponde exatamente ao exigido; o outro, de valor menor, dez zuz (a Guemará explica que este valor representa o capital da meilá somado ao seu quinto adicional), deve ser entregue ao tesoureiro do Templo como pagamento pela transgressão de meilá cometida ao gastar o dinheiro sagrado em uso comum — e, com essa entrega, a pessoa ainda precisará trazer, de seu próprio bolso, um novo asham de meilá de duas selaim para completar sua expiação. No terceiro caso, mais equilibrado, a pessoa compra deliberadamente um carneiro para o asham e outro para uso comum, cada um valendo exatamente as duas selaim; o primeiro serve ao asham original, e o segundo, por ter sido comprado com dinheiro consagrado destinado a uso comum, gera a mesma obrigação de meilá — e a pessoa ainda deve trazer, junto ao pagamento de uma sela mais seu quinto, referente ao capital indevidamente usado, um novo asham de meilá para completar a expiação.
המפריש ב' סלעים לאשם ולקח בהן שני אילים כו': אשם מעילה אמר עליו הכתוב שהוא בערכך כסף שקלים ומיעוט הרבה שנים וכבר בארנו בבכורות שהסלע הוא השקל הנזכר בתורה ולפיכך לא יהיה אשם מעילות פחות משתי סלעים וכן אשם גזילות לפי שנאמר בערכך כמו שנאמר באשם מעילות למדנו בג"ש וכן אשם שפחה חרופה צריך שיהא בכסף שקלים לפי שאמרה תורה עליו שהוא איל כמו שאשם גזילות ואשם מעילות איל וכתוב בסיפרא מרבה אני אשם שפחה חרופה שהוא איל ומוציא אני אשם נזיר ואשם מצורע שאינו איל לפי שכל אחד משניהן כבשה כמו שבארנו בתחלת סדר זה וכן אשם תלוי נאמר בו שהוא איל ונאמר גם כן עליו בערכך ולמדנו אותו בגזרה שוה מאשם מעילות שצריך להיות בשתי סלעים או יותר: וצריך שתדע מה שאמרו בשעת הפרשה יפה סלע ובשעת כפרה יפה שתים כשר בשעת הפרשה יפה שתים ובשעת כפרה יפה סלע פסול ואפילו הוקרו הכבשים אחר כן והיה שוה יותר על שני סלעים הרי הוא פסול לעולם הואיל ונדחה לפי שעיקר בידינו בעלי חיים נדחים ועיקר אחר דחוי מעיקרו לא הוי דחוי ולפיכך כשהוא בשעת הפרשה יפה סלע וחזר אח"כ יפה שתים כשר וזכור כל העקרים האלו ודע עניניהם לפי שהם מפתח לדברים רבים מן הענין הזה. ואשוב להשלים פי' ההלכה זו אחר כשהוא קונה בשתי סלעים שהפריש וכבר הם קדש שני אילים לאשם האחד מהם ראוי לאשם הרי השני אם נפל בו מום מביא בדמיו עולת נדבה כמו שבארנו בששי משקלים שמותר אשם לנדבה ומי שלקח בשתי סלעים שהפריש שני אילים לחולין כבר מעל בשתי סלעים של קדש וחייב להשיב בכדי מה שמעל וחומשו ומקריב אשם מעילות וכבר בארנו פעמים שהסלע ארבע דינרים והוא כבר מעל בשני סלעים יחייב לשלם עשרה דינרין להקדש ומקריב אשם מעילות ועשרה דינרין הן עשר זוזין לפי שזוז רביעית הסלע ג"כ ולפיכך אמר שכל זמן ששוה אחד משניהם שתי סלעים והאחד עשרה דינרין מביא אותו ששוה עשרה על מעילתו וחומשו והשוה שתי סלעים והוא אשם מעילות שנתחייב בו מפני שנשתמש באלו השני סלעים אחר כן אמר דין אחר והוא שאם לקח בשתי סלעים שהפריש שהיו קדש שני אילים אחד לאשם ואחד לחולין הרי כבר מעל בסלע מן הקדש אם היה של אשם יפה שתי סלעים מקריבו באשם שחייב שמחמתו הפריש שתי סלעים בתחלה והשני אם היה גם כן שוה שני סלעים שהוא הראוי לקרבן מקריבו על המעילה שנתחייב מחמת שנשתמש בסלע של הקדש ויביא סלע וחומש: וענין מה שאמר החומש שנתחייב לסלע והוא דינר כמו שבארתי לך פעמים כי מה שאמר רחמנא וחמישיתו שיהא הוא וחומשו חמשה והטעם שהכריחו בהלכה ראשונה שלא זכר אלא השה שמחמתו הפריש שתי סלעים אלא אמר שהשני אילים לוקחים אחד מהם במעילתו וחומשה והשני לשם מעילה לפי שמעל בכל הדמים מפני שבשתי סלעים לקח שתי אילים נתילין וכבר ביאר הגמרא בכל זה והבן אותו:
Bartenura explica: “aquele que separa duas selaim” — pois assim é a lei do asham, como está escrito a respeito do asham de meilá (Vayicrá 5): “segundo tua avaliação em prata de siclos, no siclo do santuário, para o asham”, e o Targum traduz “siclos” por “selaim”; e o asham de roubo e o asham talui aprendem-se do asham de meilá por analogia textual, pois se diz aqui “segundo tua avaliação” e se diz adiante “segundo tua avaliação”. E também o asham de escrava sujeita ao açoite, já que é um carneiro, tem também ele o valor em prata de selaim, como esses três ashamot que são carneiro; mas o asham de leproso e o asham de nazireu, sobre os quais em ambos está escrito “cordeiro para asham”, não vêm em prata de siclos. “Se um deles valia duas selaim”: mesmo que no momento da separação não valesse senão uma sela, se no momento da expiação vale duas, é válido, pois nos guiamos pelo que vale no momento da expiação; por isso, o que agora, no momento da expiação, vale duas selaim, seja oferecido para seu asham, mesmo que originalmente tenha sido adquirido por apenas uma sela, e o segundo pasta — pois foi comprado com dinheiro de asham e para nome de asham — e seus valores caem para oferta voluntária, pois assim estabelecemos: o excedente do asham vai para oferta voluntária. “Comprou com elas dois carneiros para uso comum”: para comer, cometeu meilá com o dinheiro e eles saíram para uso comum. “Valendo dez zuz”: equivalente às duas selaim de que cometeu meilá mais seu quinto, pois a sela vale quatro zuz. “O que vale duas selaim seja oferecido para seu asham”: em nome daquele asham para o qual separou o dinheiro. “E o segundo para sua meilá”: a Guemará explica que isso não significa que o ofereça como asham, mas que o entregue ao tesoureiro, pelas duas selaim que gastou em uso comum, pelas quais se tornou obrigado, junto com seu quinto, que somam, entre o capital e o quinto, dez zuz; e trará um asham de duas selaim de sua própria casa, para o sacrifício de meilá. “Um para asham e um para uso comum”: comprou, com as duas selaim que separou e que eram consagradas, dois carneiros, um para asham e um para consumo de uso comum, e cometeu meilá com uma sela. “Se o do asham valia duas selaim, seja oferecido para seu asham”: o primeiro, pois foi adquirido em seu nome com o dinheiro que fora separado para ele. “E o segundo”: que é de uso comum, seja oferecido para sua meilá, para o asham de meilá, pelo fato de ter gasto uma sela consagrada em uso comum — desde que ele também valha duas selaim, pois não há asham de meilá com menos de duas selaim de prata. “E traga com ele uma sela e seu quinto”: o capital de que cometeu meilá e seu quinto, pois gastou em uso comum uma sela consagrada.