Ensina que ele costumava dizer: aos cinco anos, para o Tanach; aos dez, para a Mishná; aos treze, para os mandamentos; aos quinze, para o Talmud; aos dezoito, para a chupá; aos vinte, para perseguir o sustento; aos trinta, para a força; aos quarenta, para o entendimento; aos cinquenta, para o conselho; aos sessenta, para a velhice; aos setenta, para os cabelos brancos; aos oitenta, para o vigor; aos noventa, para andar curvado; aos cem, como se já estivesse morto, passado e cessado do mundo.
Ele costumava dizer: aos cinco anos, para o Tanach; aos dez, para a Mishná; aos treze, para os mandamentos; aos quinze, para o Talmud; aos dezoito, para a chupá; aos vinte, para perseguir o sustento; aos trinta, para a força; aos quarenta, para o entendimento; aos cinquenta, para o conselho; aos sessenta, para a velhice; aos setenta, para os cabelos brancos; aos oitenta, para o vigor; aos noventa, para andar curvado; aos cem, como se já estivesse morto, passado e cessado do mundo.
הוּא הָיָה אוֹמֵר, בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא, בֶּן עֶשֶׂר לַמִּשְׁנָה, בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת, בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד, בֶּן שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לַחֻפָּה, בֶּן עֶשְׂרִים לִרְדֹּף, בֶּן שְׁלשִׁים לַכֹּחַ, בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה, בֶּן חֲמִשִּׁים לָעֵצָה, בֶּן שִׁשִּׁים לַזִּקְנָה, בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׂיבָה, בֶּן שְׁמֹנִים לַגְּבוּרָה, בֶּן תִּשְׁעִים לָשׁוּחַ, בֶּן מֵאָה כְּאִלּוּ מֵת וְעָבַר וּבָטֵל מִן הָעוֹלָם:
Bartenura · Avot 5:21
בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא. מֵעָרְלָה יָלְפִינַן, דִּכְתִיב (ויקרא יט) שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים וְגוֹ' וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִית יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים, שֶׁאָבִיו מְלַמְּדוֹ צוּרַת הָאוֹתִיּוֹת וְהֶכֵּר הַנְּקֻדּוֹת. וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ, מִכָּאן וְאֵילָךְ סְפֵי לֵיהּ כְּתוֹרָא:
Bartenura deriva a idade de cinco anos das leis da “orlá”: assim como no quarto ano o fruto é santo para louvores, e no quinto ano se come seu fruto para acrescentar produção, a partir daí o pai ensina ao filho a forma das letras e o reconhecimento das vogais — e, a partir de então, alimenta-o com Torá como se aliment ass e um boi.
Bartenura · Avot 5:21 (continuação)
בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת. דִּכְתִיב (שם ה) אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם, וְגַבֵּי שְׁכֶם כְּתִיב (בראשית לד) וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ, וְלֵוִי בְּאוֹתוֹ פֶּרֶק בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה, וְקָרֵי לֵיהּ אִישׁ:
Sobre os treze anos para os mandamentos, Bartenura remete ao caso de Shimão e Levi em Shechem, chamados “homens” pela Torá quando, segundo o cálculo dos anos de Yaakov em Beit El, Levi tinha treze anos — fundamento da maioridade halachica.
Rashi רַשִׁ״י
Rashi sobre Avot, Perek Hei, Mishná 21
בן חמש שנים למקרא. קרא קא דריש דכתיב ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש שמחנכין אותו לאותיות. ובשנה החמישית כתב להוסיף לכם תבואתו וכדאמרי' התם מכאן ואילך ספי ליה כתורא. למקרא. נ״א שמכניסין אותו ללמוד תורה ופסוקים אבל לא קודם לכן לפי שהתורה מתשת כחו של תינוק. בן עשר למשנה דודאי באלו חמשה למד המקרא דכל תלמיד שאינו רואה בחמש שנים סימן יפה במשנתו שוב אינו רואה וכדאשכחן גבי לויים דהוי גמרי הלכות עבודה בחמש שנים כדאמרינן התם קשו קראי אהדדי כתוב אחד אומר מבן עשרים וחמש שנה וכתוב אחד אומר מבן שלשים וגו' הא כיצד בן חמש ועשרים שנה היה בא ללמוד ולומד עד שלשים נמצא כל תלמודו בחמש שנים והיינו טעמא נמי דבן חמש עשרה לגמרא ולומד למודו עד שהוא בן עשרים ומכאן ואילך רודף אחר מזונותיו: בן שלש עשרה למצות. דכתיב איש או אשה אשר יעשו מכל חטאות האדם וגו' ואינו קרוי איש עד שהוא בן שלש עשרה וכדאשכחן התם ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה ואז היה לוי בן שלש עשרה שנה כשתחשוב ב' שנים שעשה יעקב בבית אל. נ״א בן שלש עשרה למצות דמי שהביא שתי שערות בא לכלל מצות דאורייתא דהלכה למשה מסיני היא ושיערו חכמים הבאת שתי שערות לשלש עשרה שנה לפיכך מכניסין אותו לקיים מצות ומאותו זמן ואילך מסתמא מחזקינן ליה בשתי שערות כדין רוב תינוקות אבל היכא דידעינן ליה בבירור דאכתי לא מייתי ב' שערות לשלש עשרה אינו נזקק למצות מן התורה אלא בחינוך מדרבנן בעלמא דמחנכי ליה לרביא כבר שית כבר עשר דמדאורייתא ממתינן ליה עד עשרים שמא יביא שתי שערות ואם הגיע לעשרים ולא הביא גלי אנפשיה דסריס הוא דסריס אין לו שתי שערות וחייב בכל מצות ובכל עונשים שבתורה והיינו דקתני לקמיה בן עשרים לרדוף דמאחר שבא לכלל עשרים היו רודפין אותו ב״ד לרדותו מכת מרדות דרבנן כדי להביאו לייסרו בכל מיתות ועונשין האמורין לא שנא הביא ולא שנא לא הביא ומעשרים ואילך חשיב ליה קרא כגברא בעלמא דכתיב מבן כ' שנה ומעלה: בן ארבעים להבין דבר מתוך דבר ולהורות כהלכה. נ״א לבינה כדאמרינן התם ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה מכאן לתלמיד שאינו עומד על דעת רבו עד שהוא בן ארבעים:
Rashi detalha cada etapa: aos cinco anos inicia-se o estudo do Tanach, pois a Torá enfraquece as forças de uma criança mais nova; aos treze, a obrigação dos mandamentos, fundamentada no mesmo episódio de Shechem; e aos quarenta, a plena capacidade de compreender um assunto a partir de outro e ensinar conforme a norma, pois disse Moshé a Israel, após quarenta anos no deserto: “o Eterno não vos deu coração para saber... até o dia de hoje”.
Bartenura בַּרְטְנוּרָא
Bartenura · Avot 5:21
בֶּן חֲמִשִּׁים לָעֵצָה. שֶׁנֶּאֱמַר בַּלְּוִיִּם (במדבר ח) וּמִבֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה יָשׁוּב מִצְּבָא הָעֲבוֹדָה וְלֹא יַעֲבֹד עוֹד וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו וְגוֹ', וּמַהוּ הַשֵּׁרוּת, שֶׁיִּתֵּן לָהֶם עֵצָה:
Sobre os quarenta anos para o entendimento, Bartenura ecoa a mesma leitura de Rashi: depois de quarenta anos no deserto, disse Moshé a Israel, “o Eterno não vos deu coração para saber, olhos para ver e ouvidos para ouvir, até o dia de hoje” — ensinando que o discípulo só alcança a plena compreensão da opinião de seu mestre depois dos quarenta anos.