Série de dez ditados paralelísticos de Hillel: os primeiros cinco contrastam excessos materiais que trazem prejuízo, os quatro seguintes tratam de bens do espírito que multiplicam vida e paz, e o último par fala da aquisição do bom nome e da Torá.
Ele dizia: quem multiplica carne, multiplica vermes; quem multiplica posses, multiplica preocupação; quem multiplica mulheres, multiplica feitiçarias; quem multiplica servas, multiplica lascívia; quem multiplica servos, multiplica roubo; quem multiplica Torá, multiplica vida; quem multiplica assento [de estudo], multiplica sabedoria; quem multiplica conselho, multiplica entendimento; quem multiplica caridade, multiplica paz. Quem adquiriu bom nome, adquiriu para si mesmo; quem adquiriu para si palavras de Torá, adquiriu para si a vida do mundo vindouro.
הוּא הָיָה אוֹמֵר, מַרְבֶּה בָשָׂר, מַרְבֶּה רִמָּה. מַרְבֶּה נְכָסִים, מַרְבֶּה דְאָגָה. מַרְבֶּה נָשִׁים, מַרְבֶּה כְשָׁפִים. מַרְבֶּה שְׁפָחוֹת, מַרְבֶּה זִמָּה. מַרְבֶּה עֲבָדִים, מַרְבֶּה גָזֵל. מַרְבֶּה תוֹרָה, מַרְבֶּה חַיִּים. מַרְבֶּה יְשִׁיבָה, מַרְבֶּה חָכְמָה. מַרְבֶּה עֵצָה, מַרְבֶּה תְבוּנָה. מַרְבֶּה צְדָקָה, מַרְבֶּה שָׁלוֹם. קָנָה שֵׁם טוֹב, קָנָה לְעַצְמוֹ. קָנָה לוֹ דִבְרֵי תוֹרָה, קָנָה לוֹ חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא:
Bartenura · Avot 2:7
מַרְבֶּה בָשָׂר מַרְבֶּה רִמָּה. הַמַּרְבֶּה בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה שָׁמֵן וּבַעַל בָּשָׂר, מַרְבֶּה עָלָיו רִמָּה בַּקֶּבֶר, וְקָשָׁה רִמָּה לַמֵּת כְּמַחַט בִּבְשַׂר הַחַי. וְקָמַשְׁמַע לַן הַאי תַּנָּא, שֶׁכָּל רִבּוּיִין קָשִׁים לָאָדָם חוּץ מֵרִבּוּי תּוֹרָה וְחָכְמָה וּצְדָקָה:
מַרְבֶּה דְאָגָה. שֶׁמָּא יִגְזְלוּהוּ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ אוֹ שֶׁמָּא יָבֹאוּ עָלָיו לִסְטִים וְיַהַרְגוּהוּ. וְחָסִיד אֶחָד הָיָה מִתְפַּלֵּל, הַמָּקוֹם יַצִּילֵנִי מִפִּזּוּר הַנֶּפֶשׁ. וְשָׁאֲלוּ מִמֶּנּוּ מַהוּ פִּזּוּר הַנֶּפֶשׁ, אָמַר לָהֶם שֶׁיִּהְיוּ לוֹ נְכָסִים מְרֻבִּים מְפֻזָּרִים בִּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה וְצָרִיךְ לְפַזֵּר נַפְשׁוֹ לַחֲשֹׁב לְכָאן וּלְכָאן:
מַרְבֶּה נָשִׁים מַרְבֶּה כְשָׁפִים. סִדְרָא נָקֵיט וְאָזֵיל. בִּתְחִלָּה אָדָם מְקַשֵּׁט עַצְמוֹ וְאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וּמַרְבֶּה בָּשָׂר, וְאַחַר כָּךְ מְבַקֵּשׁ לְהַרְבּוֹת נְכָסִים, וּלְאַחַר שֶׁהִרְבָּה נְכָסִים וְרוֹאֶה שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ סִפּוּק לְפַרְנֵס נָשִׁים רַבּוֹת הוּא מַרְבֶּה לוֹ נָשִׁים, וּלְאַחַר שֶׁהִרְבָּה נָשִׁים כָּל אַחַת צְרִיכָה שִׁפְחָה שֶׁתְּשַׁמְּשֶׁנָּהּ, הֲרֵי מַרְבֶּה שְׁפָחוֹת, וְכֵיוָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְנֵי בַּיִת מְרֻבִּין צָרִיךְ לְשָׂדוֹת וּכְרָמִים לְסַפֵּק יַיִן וּמָזוֹן לִבְנֵי בֵּיתוֹ, וּמַרְבֶּה עֲבָדִים לַעֲבֹד הַשָּׂדוֹת וְהַכְּרָמִים. לְכָךְ הֵן שְׁנוּיִין בְּסֵדֶר זֶה:
מַרְבֶּה תוֹרָהּ מַרְבֶּה חַיִּים. דִּכְתִיב (דברים ל) כִּי הִיא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ:
מַרְבֶּה חָכְמָה. שֶׁנּוֹתֵן טַעַם לִדְבָרָיו וְהַסְּבָרוֹת שֶׁלּוֹ מִתְיַשְּׁבוֹת עַל לֵב הַשּׁוֹמְעִין:
מַרְבֶּה יְשִׁיבָה. הַרְבֵּה תַּלְמִידִים מִתְקַבְּצִים וּבָאִים לִשְׁמֹעַ סְבָרוֹתָיו. וְאִית דְּגַרְסֵי, מַרְבֶּה יְשִׁיבָה מַרְבֶּה חָכְמָה, מִי שֶׁמַּרְבֶּה בְּתַלְמִידִים, הַתַּלְמִידִים מְחַדְּדִים אוֹתוֹ וּמַרְבִּין וּמוֹסִיפִין עַל חָכְמָתוֹ:
מַרְבֶּה עֵצָה. מִי שֶׁמַּרְבֶּה לִטֹּל עֵצָה מַרְבֶּה תְבוּנָה מֵבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר מֵעֵצוֹת שֶׁיּוֹעֲצָיו נוֹתְנִים לוֹ:
מַרְבֶּה צְדָקָה מַרְבֶּה שָׁלוֹם. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לב) וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם:
Bartenura explica que “quem multiplica carne, multiplica vermes” se refere a quem multiplica o comer e o beber até engordar, multiplicando sobre si os vermes na sepultura — sendo o verme tão penoso ao morto quanto uma agulha à carne do vivo; e nota que este tanna ensina que toda multiplicação é penosa ao homem, exceto a de Torá, sabedoria e caridade. Sobre “multiplica preocupação”, explica o temor de que os bens sejam roubados ou que venham ladrões, trazendo a história de um homem piedoso que orava para ser livrado da ‘dispersão da alma’ — ter posses dispersas em muitos lugares, sendo preciso dispersar a alma pensando ora aqui, ora ali. Sobre “mulheres... feitiçarias... servas... servos”, explica que a mishná segue uma ordem: primeiro o homem se enfeita e multiplica carne; depois busca multiplicar posses; tendo posses, multiplica mulheres; tendo mulheres, cada uma precisa de uma serva; e, tendo muitos na casa, precisa de campos e vinhas, multiplicando servos para trabalhá-los. Sobre “quem multiplica Torá, multiplica vida”, cita ‘pois ela é a tua vida e o prolongamento dos teus dias’. Sobre “multiplica sabedoria”, explica que é porque dá razão às suas palavras, e seus raciocínios se assentam no coração dos ouvintes. Sobre “multiplica assento”, explica que muitos discípulos se reúnem para ouvir seus raciocínios — havendo quem leia de modo inverso, que quem multiplica discípulos é por eles aguçado e tem sua sabedoria acrescida. Sobre “multiplica conselho, multiplica entendimento”, explica que quem multiplica em tomar conselho compreende uma coisa a partir de outra, pelos conselhos recebidos. E sobre “multiplica caridade, multiplica paz”, cita ‘e a obra da caridade será a paz’.