Avot 1:8 — Yehudá ben Tabai: a imparcialidade do juiz · Mishná

A Mishná · הַמִּשְׁנָה

Quarto par da corrente: Yehudá ben Tabai abre com três instruções voltadas à imparcialidade do juiz.

Yehudá ben Tabai e Shimon ben Shatach receberam deles. Yehudá ben Tabai dizia: não te faças como os que arranjam as causas dos litigantes; e quando os litigantes estiverem diante de ti, sejam a teus olhos como culpados, e quando saírem de diante de ti, sejam a teus olhos como inocentes, uma vez que tenham aceitado sobre si o julgamento.

יְהוּדָה בֶן טַבַּאי וְשִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח קִבְּלוּ מֵהֶם. יְהוּדָה בֶן טַבַּאי אוֹמֵר, אַל תַּעַשׂ עַצְמְךָ כְעוֹרְכֵי הַדַּיָּנִין. וּכְשֶׁיִּהְיוּ בַעֲלֵי דִינִין עוֹמְדִים לְפָנֶיךָ, יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כִרְשָׁעִים. וּכְשֶׁנִּפְטָרִים מִלְּפָנֶיךָ, יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כְזַכָּאִין, כְּשֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין:

Halachot · הֲלָכוֹת

Rambam · Perush HaMishná, Avot 1:8

עורכי הדיינין. הם אנשים שלומדים הטענות והדינין עד שיהיו בקיאים בני אדם בדיניהם שהם מחברים שאלות ותשובות כשיאמר הדיין כך ענה כך וכשיטעון בעל הדין כך תהי' תשובתך כך כאילו הם עורכין הדין ובעלי הדין לפניהם ולזה קראו' עורכי הדיינין כאלו ערכו הדינין לפניהם והזהירם מהדמות להם רצה לומר ללמד אחד מבעלי הדין טענה שתועילהו ויאמר לו אמור כך או תכחש על דרך כך וכך ואע"פ שידע בו שהוא העשוק ושחברו טוען עליו שקר לפי מה שהוא חושב באמת עם כל זה אין מותר לו שילמדהו טענה שתצילהו ותועילהו כלל:

Rambam explica "os que arranjam as causas dos litigantes" como pessoas que estudam argumentos e decisões até se tornarem peritos nas questões judiciais, compondo perguntas e respostas: "se o juiz disser isto, responde assim; se a parte alegar isto, tua resposta deve ser assim" — como se organizassem o caso e as partes diante de si mesmos, daí o nome "arranjadores dos juízes", como quem organiza os julgamentos diante deles; e a mishná adverte contra assemelhar-se a eles, isto é: não ensinar a uma das partes, em segredo, como argumentar sua causa.

Bartenura · Avot 1:8

אַל תַּעַשׂ עַצְמְךָ כְעוֹרְכֵי הַדַּיָּנִין. כְּאוֹתָן אֲנָשִׁים שֶׁעוֹרְכִים וּמְסַדְּרִים טַעֲנוֹת בַּעֲלֵי הַדִּין לִפְנֵי הַדַּיָּנִים. שֶׁאָסוּר לָאָדָם לְגַלּוֹת דִּינוֹ לְאֶחָד מִבַּעֲלֵי הַדִּין וְלוֹמַר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ בִּשְׁבִיל שֶׁתִּזְכֶּה בְּדִינְךָ, וְאַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַדִּין עִמּוֹ. פֵּרוּשׁ אַחֵר, כְּעוֹרְכֵי הַדַּיָּנִין, כִּגְדוֹלֵי הַדַּיָּנִין. וּבְתַלְמִיד הַיּוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבּוֹ מְדַבֵּר, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה עַצְמוֹ כִּגְדוֹלֵי הַדַּיָּנִים לְדַבֵּר לִפְנֵי רַבּוֹ כְּפוֹסֵק אֶת הַדִּין. עוֹרְכֵי, לְשׁוֹן עַרְכָּאוֹת שֶׁל נָכְרִים (גיטין ט:), עַרְכָּאוֹת שֶׁל בֵּית דָּוִד. וּמִפִּי אֲחֵרִים שָׁמַעְתִּי, אַל תַּעַשׂ עַצְמְךָ כִּגְדוֹלֵי הַדַּיָּנִים לָכוֹף בַּעֲלֵי דִּינִים שֶׁיָּבֹאוּ לַדִּין לְפָנֶיךָ:

יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כִרְשָׁעִים. שֶׁלֹּא יַטֶּה לִבְּךָ לְאֶחָד מֵהֶם לוֹמַר אִישׁ פְּלוֹנִי חָשׁוּב הוּא וְלֹא יִטְעֹן טַעֲנַת שֶׁקֶר. שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר כֵּן, אֵין אַתָּה רוֹאֶה לוֹ חוֹבָה:

כְּשֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין. שֶׁלֹּא תַּחְשֹׁד הַחַיָּב לוֹמַר גַּזְלָן הָיָה זֶה, אֶלָּא תֹּאמַר שֶׁמָּא טוֹעֶה הָיָה וְלֹא נִתְכַּוֵּן לִגְזֹל. אִי נַמִּי, נִתְחַיֵּב אֶחָד מֵהֶם שְׁבוּעָה וְנִשְׁבַּע, לֹא תֹּאמַר לַשֶּׁקֶר נִשְׁבַּע:

Bartenura, sobre "não te faças como os que arranjam as causas dos litigantes", explica que são aquelas pessoas que arranjam e organizam os argumentos dos litigantes diante dos juízes, sendo proibido ao juiz revelar sua decisão a uma das partes e dizer-lhe "argumenta assim para venceres tua causa", ainda que saiba que isso é verdade e o argumento correto. Sobre "sejam a teus olhos como culpados", explica que é para que o coração do juiz não se incline a favor de um deles, pensando "fulano é pessoa importante e não argumentaria falsamente" — pois, se assim se pensar, não se conseguirá ver culpa nele. Sobre "uma vez que tenham aceitado sobre si o julgamento", ensina que não se deve suspeitar da parte condenada dizendo "este era um ladrão", mas antes dizer que talvez tenha errado e não tivesse a intenção de roubar; ou, alternativamente, se uma das partes foi obrigada a jurar e jurou, não se deve dizer que jurou falsamente.

Perush — os Mefarshim · הַמְּפָרְשִׁים

Rashi רַשִׁ״י

Rashi sobre Avot, Perek Alef, Mishná 8

כאורכי. כתוב במשנה בא' ומתחלף בע' ומשמע כעורכי הדיינין כאדם הזה שאינו דיין ומעריך ומסדר לבעל דין טענותיו כדי שיזכה בדין וכדאמר התם אמר רבי יוחנן עשינו עצמנו כעורכי הדיינין פי' שלא תגלה ליחיד את דינו משום שנא' שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק שניהם כיצד אם באו שנים לפניך לדין וטענו טענתם כשתברר הדין להיכן הוא נוטה אל תגלה ליחיד את דינו לומר לו אחריך הדין אלא לשניהם ביחד פתח להן את הדין לחייב את החייב ולזכות את הזכאי ולא תעשה עצמך כערכאות של כותים שלהם מנהג לגלות הדין ליחיד מפני השוחד. ומר רבי יהודאי גאון ז״ל פי' בענינא אחריתי כד אתי קדמך איניש חד ולימא לך לא בעינא מינך למפסק לי דינא דתהוי לי את ב״ד אלא בעינא קמך היכי דינא דהאי תביעה וטענה דאית לי על חברו אסור למשתעי ליה כלום בדינא ולחואה ליה כלום בדינא שכן מנהג של ערכאות של כותים דבעו מינייהו דינא מקמיה ומחוי ליה. ובלישנא אחרינא בכתובות אל תעש עצמך כעורכי הדיינין שאם בא לך אדם א' וישאל עצה ממך היאך יכול לטעון על חבירו אל תאמר לו שום עצה ללמוד אותו לטעון על חבירו ואפי' לקרובו והוא דאמרו רבנן אל תעש עצמך כאותם שמעריכין ומסדרין הטענות למי שאינם יודעין לטעון לפני הדיינין דההיא קרובתיה דר' יוחנן דאתת לקמיה דלהוי מסדר לה ליטען קמי בית דינא והוה מסדר לה משום שנאמר ומבשרך לא תתעלם והדר ביה דלא מסדר לה משום דתנינן ואל תעש עצמך כעורכי הדיינין:

יהיו בעיניך כרשעים. שלא תחשוב בלבך זה חשוב הוא ולא היה מדבר שקר אלא יהיו בעיניך שניהם שקולים כאחד שאם אתה עושה כן אל תוכל לראות חובה לאותו שהוא חשוב בלבך. כשקבלו עליהם את הדין גרסי' דהואיל וקבלו עליהם את הדין ונתחייב שבועה מי שנתחייב ונשבע והלך לו לא תחשדנו בלבבך לומר דבשקר נשבע:

Rashi explica "os que arranjam as causas dos litigantes" como aqueles que, sem serem juízes, organizam e preparam os argumentos de uma das partes para que vença a causa — citando a expressão "fizemo-nos como arranjadores dos juízes", no sentido de não revelar em segredo a uma das partes como está seu julgamento, conforme "ouvi entre vossos irmãos e julgai com justiça", julgando ambos os lados igualmente. Sobre "sejam a teus olhos como culpados", explica que não se deve pensar no coração "este é importante, não diria mentira", mas considerar ambos igualmente pesados — pois, se um deles for tido por importante no coração do juiz, este não conseguirá ver culpa nele. Sobre "uma vez que tenham aceitado sobre si o julgamento", ensina que, tendo aceitado o veredito e uma das partes jurado, não se deve suspeitar em segredo de que jurou falsamente.