Ensina que os sábios formularam este ensino na língua da Mishná; Rabi Meir enumera as muitas qualidades e recompensas de quem estuda Torá por si mesma (lishmá) — abrindo o último perek de Avot, conhecido como Kinyan Torá.
Os sábios ensinaram na língua da Mishná — bendito seja Quem os escolheu, a eles e ao seu ensino. Rabi Meir dizia: todo aquele que se ocupa da Torá por si mesma (lishmá) merece muitas coisas; e não somente isso, mas todo o mundo inteiro lhe é devido. É chamado companheiro, amado; ama o Onipresente, ama as criaturas; alegra o Onipresente, alegra as criaturas. E ela o veste de humildade e temor, e o capacita a ser justo, piedoso, reto e fiel; e o afasta do pecado, e o aproxima do mérito. E dele se beneficiam conselho e verdadeira sabedoria, entendimento e força, como está dito: “Meu é o conselho e a verdadeira sabedoria; eu sou o entendimento, minha é a força” (Provérbios 8:14). E ela lhe concede realeza, domínio e capacidade de investigar o juízo; e revelam-se a ele os segredos da Torá; e ele se torna como uma fonte que não cessa de jorrar e como um rio que nunca para. E ele se faz modesto e paciente, e perdoa a própria ofensa. E ela o engrandece e o exalta acima de todas as obras.
שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם:
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְדַי הוּא לוֹ. נִקְרָא רֵעַ, אָהוּב, אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַמָּקוֹם, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַבְּרִיּוֹת. וּמַלְבַּשְׁתּוֹ עֲנָוָה וְיִרְאָה, וּמַכְשַׁרְתּוֹ לִהְיוֹת צַדִּיק וְחָסִיד וְיָשָׁר וְנֶאֱמָן, וּמְרַחַקְתּוֹ מִן הַחֵטְא, וּמְקָרַבְתּוֹ לִידֵי זְכוּת, וְנֶהֱנִין מִמֶּנּוּ עֵצָה וְתוּשִׁיָּה בִּינָה וּגְבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח) לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה. וְנוֹתֶנֶת לוֹ מַלְכוּת וּמֶמְשָׁלָה וְחִקּוּר דִּין, וּמְגַלִּין לוֹ רָזֵי תוֹרָה, וְנַעֲשֶׂה כְמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר וּכְנָהָר שֶׁאֵינוֹ פוֹסֵק, וֶהֱוֵי צָנוּעַ וְאֶרֶךְ רוּחַ, וּמוֹחֵל עַל עֶלְבּוֹנוֹ, וּמְגַדַּלְתּוֹ וּמְרוֹמַמְתּוֹ עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים:
Provérbios 8:14
לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה
“Meu é o conselho e a verdadeira sabedoria; eu sou o entendimento, minha é a força” — palavras atribuídas à própria Sabedoria personificada, aplicadas por Rabi Meir a quem se dedica à Torá por si mesma.
Rashi רַשִׁ״י
Rashi sobre Avot, Perek Vav, Mishná 1
שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה. כְּלוֹמַר בְּרַיְתָא הִיא וּבִלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה הִיא שְׁנוּיָה, אֲבָל אֵינָהּ מִשְׁנָה. וּמַה שָּׁנוּ, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר וְכוּ'. וּלְפִי שֶׁעַד עַכְשָׁיו כָּל הַפְּרָקִים מִשְׁנָה, לְפִיכָךְ הֻצְרַךְ לְהוֹדִיעַ שֶׁמִּכָּאן וְאֵילָךְ בְּרַיְתָא הִיא. וּמִתּוֹךְ שֶׁהַלָּלוּ דִּבְרֵי הַגָּדָה הֵן וּמְסַפְּרוֹת בְּעֵסֶק תַּלְמוּד תּוֹרָה נָהֲגוּ לְאָמְרָן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת עִם שְׁאָר פְּרָקִים הַלָּלוּ שֶׁל מַסֶּכֶת אָבוֹת:
זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה. לִהְיוֹת צַדִּיק וְחָסִיד כְּדִלְקַמָּן. נֻסָּח אַחֵר מִצְוֹת הַרְבֵּה אֵלּוּ בִּשְׁבִילוֹ הוּא:
כְּדַי הוּא לוֹ. כְּלוֹמַר שֶׁנִּבְרָא בִּשְׁבִילוֹ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (קֹהֶלֶת יב) כִּי זֶה כָּל הָאָדָם:
וְנִקְרָא רֵעַ. (תְּהִלִּים קלט) וְלִי מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵל:
אָהוּב. (שָׁם קכב) יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ, וְאוֹמֵר (שָׁם קיט) שָׁלוֹם רָב לְאוֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ. נֻסָּח אַחֵר לְהַנְחִיל אוֹהֲבַי יֵשׁ:
אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם. שֶׁעוֹשֶׂה מֵאַהֲבָה:
אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת. שֶׁמְּקָרְבָן וּמְלַמְּדָן וְגוֹמְלָן טוֹב:
וּמַלְבַּשְׁתּוֹ. הַתּוֹרָה:
וּמַכְשַׁרְתּוֹ. לִהְיוֹת צַדִּיק וְהוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה עַוְלָה אֶלָּא מַצְדִּיק דְּרָכָיו בְּקַו וּבְהַכְרָעַת מִשְׁפָּט:
חָסִיד. עוֹשֶׂה לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין:
יָשָׁר. עוֹשֶׂה יֹשֶׁר, וְעָדִיף מִצַּדִּיק:
וְנֶהֱנִין מִמֶּנּוּ עֵצָה וְתוּשִׁיָּה שֶׁנֶּאֱמַר לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה. דִּלְעֵיל מֵהַאי קְרָא כְּתִיב ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ, וְסָמִיךְ לֵיהּ לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה, כְּלוֹמַר עֵצָה וּגְבוּרָה וּבִינָה אֲנִי לְלוֹמְדַי לִהְיוֹת לִבְנֵי אָדָם לְעֵזֶר:
תּוּשִׁיָּה. לוטיי"ר בְּלַעַז, עִנְיַן גַּאֲוָה וּגְדֻלָּה. נֻסָּח אַחֵר וְנֶהֱנִין מִמֶּנּוּ בְּנֵי אָדָם, נֶהֱנִים לִלְמֹד מִמֶּנּוּ עֵצָה וְתוּשִׁיָּה שֶׁנֶּאֱמַר לִי עֵצָה וְגוֹ', כָּךְ מְשַׁבַּחַת הַתּוֹרָה בְּעַצְמָהּ שֶׁלִּי הָעֵצָה וְהַתּוּשִׁיָּה וְהַגְּבוּרָה, וּכְתִיב אֲנִי בִּינָה, שֶׁכָּל הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ יֵשׁ לִי בְּלוֹמְדַי:
וְנוֹתְנִין לוֹ. רָשׁוּת וְחִקּוּר דִּין, שֶׁעֹמֶק הַדִּין פָּתוּחַ לְפָנָיו:
וּמְגַלִּין לוֹ רָזֵי תוֹרָה. מִן הַשָּׁמַיִם. הֲכִי גָרְסִינַן וֶהֱוֵי צָנוּעַ וְאֶרֶךְ רוּחַ, הֱוֵי צָנוּעַ וְאֶרֶךְ אַפַּיִם, מִתּוֹךְ עֵסֶק הַתּוֹרָה יְהֵא קָשֶׁה לִכְעֹס, דְּכָל הַכּוֹעֵס אֲפִלּוּ תּוֹרָתוֹ כְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם מִשְׁתַּכַּחַת הֵימֶנּוּ:
מוֹחֵל עַל עֶלְבּוֹנוֹ. מַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו מֵרֹב עֲנָוָה:
Rashi explica que este ensino é uma baraita, formulada na língua da Mishná embora não seja Mishná propriamente dita — e, como até aqui todos os capítulos eram Mishná, foi necessário indicar que, a partir daqui, trata-se de baraita; e, por serem palavras de agadá ligadas ao estudo da Torá, costumava-se recitá-las na sinagoga junto aos demais capítulos do tratado Avot. Sobre “merece muitas coisas”, explica: tornar-se justo e piedoso, como se segue — ou, segundo outra versão, muitos preceitos lhe são dados por seu mérito. Sobre “todo o mundo lhe é devido”, explica que o mundo foi criado por sua causa, como está dito “pois esse é o homem todo” (Eclesiastes 12). Sobre “é chamado companheiro”, cita “e quão preciosos me são, ó D’us, os teus amigos” (Salmos 139); e sobre “amado”, cita “estejam em paz os que te amam” (Salmos 122).