Ensina que dez coisas foram criadas na véspera do Shabat, ao entardecer: a boca da terra, a boca do poço, a boca da jumenta, o arco-íris, o maná, o bastão, o shamir, a escrita, o texto e as Tábuas. E há quem diga: também os demônios, o sepulcro de Moshé e o carneiro de Avraham, nosso pai. E há quem diga: também a tenaz, feita com uma tenaz.
Dez coisas foram criadas na véspera do Shabat, ao entardecer, e estas são elas: a boca da terra, a boca do poço, a boca da jumenta, o arco-íris, o maná, o bastão, o shamir, a escrita, o texto e as Tábuas. E há quem diga: também os demônios, o sepulcro de Moshé, e o carneiro de Avraham, nosso pai. E há quem diga: também a tenaz, feita com uma tenaz.
עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּוּ הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף הַמַּזִּיקִין, וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה:
Bartenura · Avot 5:6
פִּי הָאָרֶץ. לִבְלֹעַ קֹרַח וַעֲדָתוֹ:
Bartenura identifica cada item: a “boca da terra” é a que engoliu Korách e sua congregação; a “boca do poço” é o poço de Miriam, que acompanhava Israel em todas as suas jornadas pelo deserto — alguns dizem que abriu sua própria boca e entoou um cântico, como está escrito: “sobe, ó poço, cantai a ele” (Números 21).
Bartenura · Avot 5:6 (continuação)
וְהַלּוּחוֹת. שֶׁל סְנַפִּרִינוֹן הָיוּ, אָרְכָּן שִׁשָּׁה, וְרָחְבָּן שִׁשָּׁה, וְעָבְיָן שְׁלֹשָׁה. כְּאֶבֶן אַחַת שֶׁאָרְכָּהּ וְרָחְבָּהּ וְעָבְיָהּ שָׁוִין, וְנֶחְלְקָה לִשְׁתַּיִם. וְנִגְלָלִים הָיוּ, וַחֲצוּבִים מִגַּלְגַּל חַמָּה:
Sobre o shamir, Bartenura explica que era uma espécie de pequeno verme, do tamanho de um grão de cevada: quando o mostravam sobre pedras marcadas com tinta, elas se partiam sozinhas; e foi com ele que se lavraram as pedras do éfod e do peitoral, conforme está escrito sobre suas engastaduras.
Rashi רַשִׁ״י
Rashi sobre Avot, Perek Hei, Mishná 6
בין השמשות בערב שבת: פי הארץ. שפצתה את פיה בימי קרח אותו פתח נברא בארץ באותו מקום מששת ימי בראשית אלא שהיה מכוסה הפתח מלמעלה עד אותו זמן. פי הבאר של מרים שנבלע הפתח בסלע שדרך שם יצאו המים במדבר וכשהכה משה הסלע פתח הסלע את פיו שנברא לו מקדם. נ״א פי הבאר שפתח פיו ואמר שירה שנא' עלי באר ענו לה. פי האתון מששת ימי בראשית נגזר על אתונו של בלעם שתפתח פיה להתוכח עמו. והקשת הנראה בענן ביום הגשם אע״פ שלא נראה עד ימי נח נוצר ועומד היה מקדם. והמן שירד במדבר מאז היה מוצנע למעלה. והמטה של משה שבו שם המפורש חקוק מונח ועומד עד שנתנו למשה ולא זהו מטה אהרן דהא כתיב ואת שם אהרן תכתוב על מטה לוי וא״א שכתוב בו שם אהרן. והשמיר שהביא בניהו בן יהוידע לתקן בו אבני הבית מאז נברא. והכתב גוף האותיות נברא מששת ימי בראשית ואע״פ שהתורה קדמה לעולם אלפים שנה לא היה בה גוף האותיות אלא בעל פה היתה עומדת. והמכתב עט סופר גריפ״א בלע״ז שבו חקק עשר הדברות על הלוחות שניתנו למשה אותו עט נברא מקדם. וגם הלוחות הראשונות מאז נבראו ומוצנעות היו אצלו עד אותה שעה אבל לוחות שניות פסלן משה עצמו:
Rashi ensina que essas coisas não foram criadas no momento em que apareceram na história bíblica, mas já existiam prontas desde o entardecer da véspera do primeiro Shabat: a abertura pela qual a terra engoliu Korách, por exemplo, já estava formada desde a criação, apenas encoberta até aquele momento; e o mesmo vale para o arco-íris, que, embora só tenha aparecido nos dias de Noé, já existia formado de antes.
Rambam רמב״ם
Perush HaMishná, Avot 5:6
אף צבת בצבת עשויה. קמייתא מאן עבדה כבר זכרנו לך בפרק הח' שהם לא יאמינו בחדוש הרצון בכל עת אבל בתחלת עשיית הדברים שם בטבע שיעשה בהם כל מה שיעשה הן יהיה הדבר שיעשה מאדי. והוא הדבר הטבעי. או יהיה חדוש לעתים רחוקים והוא המופת הכל בשוה על כן אמרו שביום הששי שם בטבע הארץ שתשקע קרח ועדתו ולבאר שיוציא המים ולאתון שידבר וכן השאר. וכתב היא התורה הכתובה לפניו ית' כמו שאמר ולא נודע איך הוא והוא אמרו ואתנה לך את לוחות האבן והמכתב הוא הכתיבה שעל הלוחות כמו שאמר והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות. ואולי תאמר אחרי שכל הנפלאות כולם הושמו בטבעי הדברים ההם מששת ימי בראשית למה ייחד אלו העשרה דע שלא ייחדם לומר שאין שום מופת שהושם בטבע הדברים רק אלו אבל אמר שאלו נעשו בין השמשות לבד ושאר הנפלאות והמופתים הושמו בטבעי הדברים אשר נעשו בם בעת העשותם תחלה ואמרו על דרך משל שיום שני בהחלק המים הושם בטבע שיחלק ים סוף למשה והירדן ליהושע וכן לאליהו וכן לאלישע ויום רביעי כשנברא השמש הושם בטבעו שיעמוד בזמן פלוני בדבר יה
O Rambam explica o princípio por trás da lista: no sexto dia da criação, foi implantado na própria natureza das coisas que, em determinado momento futuro, a terra se abriria, o poço daria água, a jumenta falaria — não como uma alteração post facto da natureza, mas como algo já programado nela desde o princípio. Por isso esses dez milagres não contradizem a ordem natural: foram embutidos nela desde o começo, tal como o mar se abriria para Moshé e o Jordão para Yehoshua.