Avot 5:10 — Quatro caracteres na disposição para com os bens · Mishná

A Mishná · המִשְׁנָה

Ensina que há quatro caracteres no ser humano: o que diz "o meu é meu e o teu é teu" — este é caráter mediano; e há quem diga que este é o caráter de Sodoma. "O meu é teu e o teu é meu" — ignorante. "O meu é teu e o teu é teu" — pio. "O meu é meu e o teu é meu" — ímpio.

Quatro caracteres há no ser humano. O que diz: o meu é meu e o teu é teu — este é caráter mediano; e há quem diga que este é o caráter de Sodoma. O meu é teu e o teu é meu — ignorante. O meu é teu e o teu é teu — pio. O meu é meu e o teu é meu — ímpio.

אַרְבַּע מִדּוֹת בָּאָדָם. הָאוֹמֵר שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, זוֹ מִדָּה בֵינוֹנִית. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, זוֹ מִדַּת סְדוֹם. שֶׁלִּי שֶׁלְּךָ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, עַם הָאָרֶץ. שֶׁלִּי שֶׁלְּךָ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, חָסִיד. שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, רָשָׁע:

Halachot · הֲלָכוֹת

Bartenura · Avot 5:10

וְיֵשׁ אוֹמְרִים זוֹ מִדַּת סְדוֹם. קָרוֹב הַדָּבָר לָבֹא לִידֵי מִדַּת סְדוֹם, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהוּא רָגִיל בְּכָךְ, אֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁחֲבֵרוֹ נֶהֱנֶה וְהוּא אֵינוֹ חָסֵר לֹא יִרְצֶה לְהַנּוֹת אֶת חֲבֵרוֹ, וְזוֹ הָיְתָה מִדַּת סְדוֹם, שֶׁהָיוּ מִתְכַּוְּנִים לְכַלּוֹת הָרֶגֶל מִבֵּינֵיהֶם, וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה הָאָרֶץ רַחֲבַת יָדַיִם לִפְנֵיהֶם וְלֹא הָיוּ חֲסֵרִים כְּלוּם:

Sobre a opinião de que “o meu é meu e o teu é teu” é caráter de Sodoma, Bartenura explica que está próximo desse extremo: por estar habituado a essa postura, a pessoa acaba recusando-se a beneficiar o próximo mesmo quando isso nada lhe custaria — e foi exatamente essa a postura dos habitantes de Sodoma, que procuravam eliminar por completo a prática da hospitalidade entre eles, mesmo tendo terra de sobra e nada lhes faltando.

Bartenura · Avot 5:10 (continuação)

שֶׁלִּי שֶׁלְּךָ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי עַם הָאָרֶץ. שֶׁנֶּהֱנֶה וּמְהַנֶּה בְּשָׁוֶה, וְזֶהוּ יִשּׁוּבָהּ שֶׁל הָאָרֶץ, אֲבָל אֵינוֹ יוֹדֵעַ קְרָא דִּכְתִיב (משלי טו) וְשׂוֹנֵא מַתָּנוֹת יִחְיֶה. וְזֶהוּ לְשׁוֹן עַם הָאָרֶץ הָאָמוּר בְּכָל מָקוֹם, שֶׁרוֹצֶה בְּתִקּוּנָהּ שֶׁל הָאָרֶץ אֲבָל אֵין בּוֹ חָכְמָה לְהַבְדִּיל בַּתִּקּוּנִין הָרְאוּיִין:

Sobre o “ignorante” (am ha’aretz), Bartenura explica que ele se beneficia e beneficia igualmente, o que sustenta a vida em sociedade, mas desconhece o versículo “quem odeia presentes viverá” (Provérbios 15) — ou seja, não tem o discernimento para distinguir as trocas adequadas das inadequadas.

Perush — os Mefarshim · המְּפָרְשִׁים

Rashi רַשִׁ״י

Rashi sobre Avot, Perek Hei, Mishná 10

זו מדה בינונית. שכן מצינו בשמואל הרמתי שנאמר בו ותשובתו הרמתה כי שם ביתו: נ״א בינונית שאינו לא צדיק ולא רשע. וי״א זו מדת סדום ששמואל הרמתי אע״פ שלא נהנה מאחרים אחרים נהנים ממנו אבל אנשי סדום לא היו אחרים נהנים משלהן ועליהן נאמר פרץ נחל מעם גר הנשכחי' מני רגל ונאמר הנה זה הי' עון סדום אחותך וגו':

Rashi associa o caráter mediano a Shmuel, o Ramatita, de quem se diz que “retornava a Ramá, pois ali era sua casa” — não se beneficiava de outros, mas outros se beneficiavam dele; diferentemente dos homens de Sodoma, de quem ninguém se beneficiava, sobre os quais está dito: “este foi o pecado de Sodoma, tua irmã”.

Rambam רמב״ם

Perush HaMishná, Avot 5:10

הנה התבאר בזה המאמר שהחסיד הוא שירבה בפעולת הטוב ר"ל שיטה לאחד משני הקצוות מעט והתבאר לך ג"כ שיקרא רשע מי שיש לו מפחיתיות הנפש ר"ל שיטה בפעולותיו אל הקצה האחד המוסיף כמו שבארנו בפרק הד' כי זה אשר ירצה שיהיה לו ממונו וממון זולתו יש לו רוב התאוה וקראו רשע:

O Rambam liga esta mishná à sua teoria do “justo meio”: o pio é quem se inclina um pouco para o extremo da generosidade, enquanto o ímpio é quem tem excesso de cobiça, desejando tanto seus próprios bens quanto os alheios.